קראתי את הספר הראשון של מיליניום – הנערה עם קעקוע הדרגון כבר מזמן (באנגלית- כי אני לא קוראת ספרים בעברית) וממש אהבתי אותו כי הו ספר מדהים. קניתי את השני והשלישי לאחר כמה חודשים וקראתי אותם בתקופת המבחנים ונהניתי מכל רגע. הספר השני : הנערה ששיחרה באש והשלישי אני חושבת שיתורגם להנערה שבעטה בקן הצרעות (נראה לי) ואני חייבת לציין שהסדרה תותחה.
קודם כל מדובר בספרים קשים , לא מבחינת שפה אלא מבחינת תוכן, מתארים סצינות שקשה לחשוב עליהן, בעיקר אונס. השני והשלישי עוסקים בהשחתת הממשלה השוודית. הטרילוגיה הינה פוליטית, כי הסופר המנוח (סטיג לרסון) היה עוסק באיזה סוג של מגזין פוליטי אקספו שחושף הכל- בעיקר פוליטיקה. לרסון היה שמאלני לוחם נגד הניאנאזים, והימין הקיצוני. בספר יש דמות שדומה ללרסון- מיקאל בלומקויסט שהוא גם עורך במגזין מיליניום שחושף הכל.
הגיבורה של הספרים (הנערה ) ליסבת סלנדר היא תופעה מיוחדת שאי אפשר לשוות אותה לכל סוגי הגי
בורות בספרים. היא נראית כמו איזה סוג של פנקית מוזרה, לא מושכת ולא חברתית. אבל היא גאונה, יש לה יכולות אבנורמליות, וגם היא האקירית תותחה.
הדמיות שמופיעים בספר ממש מורכבים, ואפשר להתווכח עליהם בלי סוף. העלילה משתנה כל הזמן יש בה טויסטים כאלו שרק מופיעים בספרי המתח. והפשע שהספר עוסק בו הוא אמיתי ואי אפשר להתעלם מהעובדות שנזכרים בהם
.
הספר הינו פמינסטי כמעט רדיקלי, הספר הראשון תורגם לנערה עם קעקוע הדרגון, אבל בשוודי הוא "גברים ששונאים נשים" וכן הוא עוסק בסדסטים שאונסים והורגים נשים או שמענים אותן. הספר חזק ואי אפשר לשכוח אותו. אני ממליצה עליו בחום, ומי שלא קרא אז הוא ממש מפספס.
