"רעבים להצליח" – סרט דוקומנטרי של אריה יאס על החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, 2011.
http://theatre.haifa.ac.il/ - כנס לאתר

אני סטודנטית בחוג התאטרון, ומה שהוא אומר על החושק הזה לסטודנטים לתהילה הוא לא נכון. יש הרבה סטודנטים שרוצים להצליח י הם מאוהבים בעוצמת התיאטרון, וגם יש להם כשרון מדהים. ויש הרבה שהם במסלול חברתי טפולי שבכלל לא מעוניינים להיות שחקנים מקצעיים אלא לעבוד בתחום הטפולי שבתאטרון עם אכלוסיות שונות וחברות שונות- בעיקר תאטרון עם ילדים.

אני אישית לומדת שם כי אני אוהבת את התיאטרון, ולא רוצה להיות רק צופה מבחוץ, אלא מישהו שבתוך התיאטרון. אולי אני אשלב את הלימודים שלי בתאטרון עם הספרות האנגלית, כי זה המקום שלי – ספרות אנגלית.

]]> http://o013.wordpress.com/2011/07/18/%d7%a0%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%92-%d7%9c%d7%aa%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0 Arwen http://o013.wordpress.com/2011/03/25/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94/ http://o013.wordpress.com/2011/03/25/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94/#comments Fri, 25 Mar 2011 13:25:13 +0000 Arwa http://o013.wordpress.com/?p=107 ]]> נווו… אז מה קורה?? נעלמתי למשך הרבה זמן, ואני בכלל לא מעדכנת את הבלוגים שלי, וכל הזמן חושבת על בלוגים ורעיונות אחרים.

מה קורה??

אהה, קולין פירת' (אהוב לבי) זכה באוסקר על תפקידו בסרט נאום המלך, סרט ממש טוב.

מה עוד?

כלום, אני עדיין תקועה באוניבירסיטה. ועכשיו בחוג התיאטרון. יאללה בלגן.

קודם כל מדובר בסרט מהנה, קליל וחזק… כן , אני יודעת, איך סרט קליל יכול להיות חזק. זה יכול… יש כמה קטעים מצחיקים, בעיקר אלה בין ג'פרי ראש ובין קולין פירת', שממש נהניתי מהם. ואת השאר הם קטעים מרגשים שקולין פירת' עצמו העביר בצורה מושלמת.  תמיד הערצתי את קולין פירת', הוא היה ונשאר השחקן הכי אהוב עליי, אבל הוא ממש הפתיע אותי, יש לו יכולת להעביר משהו על המסך בלי שום מאמץ, כאילו שהכל בא טבעי.

אומנם הסרט אינו הסרט הכי יפה בעשור הזה, אבל אולי בשנה הזאת הוא כן הכי טוב, או מאלה הכי טובים, וכן צריך שיזכה באוסקר.. אני נהניתי ממנו יותר מהרשת החברתית. וחובה על כל בן אדם לראות את הסרט… לפחות בשביל המשחק של קולין

לא יודעת למה אין לי יכולת לדבר הרבה על הסרט, אבל הנה כתבתי משהו בבלוג אחר באנגלית על הסרט והחוויה שלי

קודם כל מדובר בסיפורו של מחבר/כותב/סופר שמתמודד עם כתיבת ספרים ונאבק. אין לי כוח לספר עם הספר ועל מה מדובר, אבל הסופר שקוראים לו דוד מרטין פוגש באדם שמוציא ספרים לאור ונותן לו איזה סוג של משימה/אתגר לכתוב ספר על דת, ואז הרוח של האדם שהיה גר בבית שלו מתחילה להסתובב סביב, במובן מיטאפורי.

יש הרבה אנשים ששיוו ביון משחקו של המלאך לבין צלה של הרוח, גם אני עשיתי את זה, וזה לא היה משהו טוב, כי לכל אחד מהספרים של ספון יש לו את הקסם שלו, והמחבר ממש יוצר עולם קסום כזה שאי אפשר לפרד ממנו. אני אישית לא התאכזבתי מהספר הזה, וכשסיימתי היו לי מליון שאלות לגבי הסוף המפתיע שעדדין לא מצאתתי תשובות להם. יש משהו יותר אפל בספר הזה מצלה של הרוח.

עוד שבוע החנוכה, לא, אני לא יהודייה, אז אין לי בכלל מושג מה עושים שם ולא יודעת מה זה האווירה שחייבת להיות בחג הזה. אבל קריסמס-חג המולד בעוד כחודש, וחייב להיות לפחות קר קצת בשביל להרגיש את האווירה, נכון? אז מה, אני אחכה עוד חודש כדי שארגיש בחג המולד? בדרך כלל אני מתחילה לשמוע למוזיקת חג המולד לפני כחודש, אבל עכישו אין אווירה בכלל, ולא יוצא לי לשמוע לשום שיר..מה לעשות?

אני חושבת שאני  אמצא איזה יום בתחילת חודש דצמבר שיהיה קצת חם (אולי רק נעים) ואצא לחוף הים, ושם אלבש את הבקיני שלי ואצטלם, ככה שאזכור שהשנה הזאת הייתה חריגה מתמיד וצריך לזכור את החום שלא נעלם.

קטע מהסרט המיוזקלי קברט – מיין הר בביצוע של ליזא מינילי.

אני לא זוכרת שראיתי את הסרט, אבל מתה על ההופעה הזאת, וגם השיר לא יוצא לי מהראש.

זה הסיפור של דינה, בתו היחידה של ג'ייקוב (אולי היו עוד בנות אחרות, אבל לא מוזכרות בתנ"ך), זה סיפור דמיוני כזה שכתבה אניטה דיאמנט, אבל ממש נוגע ומרגש. אהבתי את העלילה הקטנה (מבחינתי הייתה קטנה, כי לא קרה הרבה ולא היה משהו מסובך). הספור לא רק היה הספור של דינה, אלא גם ספור ארבע האמות שלה – לאה, רחל,זילפה ובלהה. וגם את ה"אונס" של דינה שלא ממש היה אונס, אלא ספור אהבה יפה.

את הספור מתחיל מלפני המולד של דינה, עד המוות שלה. מתאר את החיים שלה עם ג'ייקוב ואת המאהות שלה, שהיה ממש מעניין ומשעשע לדעת כל כך הרבה דברים שהיו עושים בזמנים האלה. ואח"כ את החיים של דינה במצריים….

קראתי את הספר באנגלית אז אין לי שום מושג איך זה בעברית, אבל באנגלית השפה הייתה עשירה וקלה. ממש נהניתי לקרוא את הספר הזה, יש בו הרבה.אז ממליצה בחום.

זה לא הכי כיף בעולם, אבל ממש טוב לגוף, ואיך לפתח את כל השרירים. כן, זה כואב אחרי השיעור הראשון, וכן זה מעייף, אבל, זה כמו יוגה, מתחברים לגוף , עם הזזת את כל הגוף, מהראש עד אצבעות הרגליים.

אני מחוייבת לקחת את הקורס הזה בחוג החדש שלי, שאני ממש אוהבת.

העלילה של הסדרה לא משהו, והדמיות גם לא מוסיפים שום דבר מעניין, אולי רק דמות אחת שאני ממש אוהבת – סו סלבסטר, הדמות הכי רעה בסדרה. אבל, הדבר שעושה מהסדרה טובה הוא אלמנט המוזיקה, התחושה שמדובר במיוזקל, כמו היי סקול מיוזקל, אבל כמובן יותר טוב ופחות טפשי.

עוד דמות שאהבתי, ויליאם שוסטר, המורה לשפה הספרדית שהופך להיות המורה המנהיג של מועדן גלי בבית הספר. מדובר בשחקן סקסי עם כשרון מדהים – בתחום השירה. לשחקן קוראים מת'יו מורסון. אני כבר מאוהבת בו, הוא ממש חתיך…

גם יש שני פרקים שמופיע בהם ג'וש גרובן. לא מכירים ג'וש גרובן? תהרגו את עצמכם. וגם אוליביה ניוטן ג'ונס, והשחקן מאיך פגשתי את אמא שלכם נייל פטריק הריס, שמופיע בפרק הכי אהוב עליי דרים און . הנה השיר מתוך הפרק (דרים און שיר מהלהקה ארוסמית')

אני לא הכי ממליצה על הסדרה הזאת, כי לא הכי מעניינת, וכפי שאמרתי העלילה לא משהו, אבל אם אוהבים לשיר או לשמוע למוזיקה ונהנים מזה, אז הסדרה היא בשבילכם.

]]> http://o013.wordpress.com/2010/10/04/sintel/feed/ 0 Arwen http://o013.wordpress.com/2010/09/15/%d7%94%d7%90%d7%99-%d7%a9%d7%99-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/ http://o013.wordpress.com/2010/09/15/%d7%94%d7%90%d7%99-%d7%a9%d7%99-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/#comments Wed, 15 Sep 2010 13:41:26 +0000 Arwa http://o013.wordpress.com/?p=75 ]]> קראתי את הספר באנגלית למחברת ויקטוריה היסלופ.

את האמת שלא ציפיתי הרבה מהספר הזה, עוד לפני שקראתי אותו לא רציתי להתלהב ממנו, רציתי פשוט לראות  אם הספר הזה טוב או לא, חשבתי שיהיה ספר חמוד וזה מה שיצא.

קודם כל כשהתחלתי לקרוא את הפרק הראשון ממש לא רציתי להמשיך, כי היה משעמם וטפשי, בכלל לא התחברתי לדמויות ולא לשום רעיון מאחורי הפרק הראשון (או החלק הראשון של הספר). מדובר על נערה בריטית שרוצה לדעת את הסוד של אמא שלה שנולדה ביוון. האמא – סופיה  בכלל לא מדברת על העבר שלה ביוון, איפה גדלה ובכלל לא מזכירה את ההורים שלה, העבר שלה בכלל לא מוזכר לילדים שלה. סוף סוף האמא נותנת לבת שלה אליקסס מכתב להעביר לחברה ותיקה ביוון.  כשאר אליקסס מגיעה ליוון ופוגשת את החברה הזאת מתחיל הספור על הסבתא של סופיה…

הספר נחמד, מרגש קצת אבל לא יותר מזה.  לפעמים כן, כדאי לקרוא אותו על החוף, ובקיץ… לא ממש רוצה להמליץ עליו, אבל אל תצפו להרבה, לא כדאי להתאכזב.

הספר נכתב ע"י קרלוס רויס ספון הספרדי.

אני לא בדיוק זוכרת את כל מה שקרה בספר כדי לכתוב על הכל כאן, אבל אני כן זוכרת שהספר היה מצויין. מצויין במובן שממש נהניתי ממנו, והיה ממש קשה להיפרד ממנו. היה משהו ממש נעים בספר שהזכיר לי את "גנבת הספרים" כי יש אהבה עמוקה לספרים וגם הספור מבוסס על מקום באירופה בתקופה אחרת. גיבור הספור הו דניאל בן ה10, ועל התקופה שמתבגר בה עד שנהיה בן 20, על אהבתו לספרים במיוחד למחבר מסתורי שכל הספרים שלו נעלמו חוץ מספר אחד, וגם על אהבתו של דניאל כלפי המין האחר. הספר שדניאל נחזיק הוא איוםם על חיו כי יש בן אדם מיסתירי שרודף אחריו כדי להשמיד את הספר שבידו של דניאל. ודניאל בתמורה מחפש עוד ספרים של הסופר הזה.

לאורך הרפתקאות של דניאל, מצטרפים עוד אנשים, חברים, בני משפחה ועוד. וממש קל להתחבר ולאהוב את כל הדמיות האלו. לספר יש קסם מיוחד שנותן לנו להרגיש שאנו עושים סיור נפלא בברצלונה, בשנות ה50, ונותן לנו תחושה שאנו חיים עם הדמיות וחווים אותם חוויות מדהימות.

יש לי עכשיו חלום: לקרוא את הספר הזה מחדש. אבל אי אפשר כשאני חייבת לקרוא עוד כמה ספרים שמחכים לי מזמן.

אבל עכשיו הכל שונה, אני כלל לא אוהבת את דמדומים. ניסיתי לצפות בסרט השלישי ולא סיימתי אותו, השתעממתי עד המוות.

אני מצטערת שאלה שאהבו את דמדומים ועדיין אוהבים הולכים לשמוע את זה: דמדומים זה טפשי ואין לי כוח לדבר על זה יותר.  פשוט רוצה להוסיף שסטפני מייר לא מוכשרת, אולי הכתיבה שלה בסדר אבל העלילה והדמיות ממש עלובים.

זהו.

החיפושיות הם הלהקה הכי טובה שנוצרה אי פעם, אני פשוט מעריצה שרופה כבר מגיל צעיר. ופשוט רציתי לשתף את השיר הזה כאן, כי הבלוג הזה ריק.

קודם כל מדובר בספרים קשים , לא מבחינת שפה אלא מבחינת תוכן, מתארים סצינות שקשה לחשוב עליהן, בעיקר אונס. השני והשלישי עוסקים בהשחתת הממשלה השוודית. הטרילוגיה הינה פוליטית, כי הסופר המנוח (סטיג לרסון) היה עוסק באיזה סוג של מגזין פוליטי אקספו שחושף הכל- בעיקר פוליטיקה. לרסון היה שמאלני לוחם נגד הניאנאזים, והימין הקיצוני. בספר יש דמות שדומה ללרסון- מיקאל בלומקויסט שהוא גם עורך במגזין מיליניום שחושף הכל.

הגיבורה של הספרים (הנערה ) ליסבת סלנדר היא תופעה מיוחדת שאי אפשר לשוות אותה לכל סוגי הגי

בורות בספרים. היא נראית כמו איזה סוג של פנקית מוזרה, לא מושכת ולא חברתית. אבל היא גאונה, יש לה יכולות אבנורמליות, וגם היא האקירית תותחה.

הדמיות שמופיעים בספר ממש מורכבים, ואפשר  להתווכח עליהם בלי סוף. העלילה משתנה כל הזמן יש בה טויסטים כאלו שרק מופיעים בספרי המתח. והפשע שהספר עוסק בו הוא אמיתי ואי אפשר להתעלם מהעובדות שנזכרים בהם

.

הספר הינו פמינסטי כמעט רדיקלי, הספר הראשון תורגם לנערה עם קעקוע הדרגון, אבל בשוודי הוא "גברים ששונאים נשים" וכן הוא עוסק בסדסטים שאונסים והורגים נשים או שמענים אותן. הספר חזק ואי אפשר לשכוח אותו. אני ממליצה עליו בחום, ומי שלא קרא אז הוא ממש מפספס.

דם אמיתי יותר מעניין מדמדומים. העלילה מסובכת יותר , לא יצא לי לקרוא את סדרתת הספרים אבל אני כן צופה בסדרה , ואני חיייבת לציין כי היא יותר מעניינת מדמדומים. אני אישית הפסקתי לאהוב את עולם הערפדים, אבל הסדרה דם אמיתי ממש טובה– או לפחות טובה יותר ממה שציפיתי. העלילה מלאה בהפתעות, הדמיות אולי כמה מהם טפשים, אבל הרבה יותר טובים מאדוארד ובלה. סוקי היא לא ממש בלה, אוליהיא לפעמים נראית סתומה, אבל לפחות יש לה כשרון. ביל הוא לא הערפד האדוארדי המושלם, לפעמים הוא כן טיפש אבל לפחות מעניין. הדמיות האחרות יותר מעניינות מהדמיות הראשיות. יש את אריק הערפד החתיך שאין לי בכלל מושג אם הוא טוב או רע. ויש את סאם שהוא דווקא מושלם. ויש עוד ועוד…

כשהתחלתי לצפות בפרק הראשון חשבתי שהסדרה מלאה בסקס ודם וזהו… אבל היא יותר מסקס ודם, יש משהו אחר, משהו מעניין.

הרעיון של הסרט מעולה. על חלומות, מישהו שנכנס לחלומות של האחרים וגונב רעיונות בסיסיים. הוא מאבד את המשפחה שלו, עד שמישהו מציע לו הצעה שלא יכול לסרב לה, שישתול איזה מין רעיון להתת מודע של מישהו בתמורה שיחזור למשפחה שלו ולהתחיל מחדש.

הסרט מלא אקשן, יש שממש אוהבים את הז ויש אחרים שבכלל לא, אני לא ממש מתרגשת מהאקשן בסרטים, אבל זה לא משנה, בסופו של דבר הסרט ממש טוב, וגורם לכולנו לחשוב האם הריאליטי שאנו חויים היא אמיתית או שאנו בעצם חולמים?

ואפשר להוסיף שאני מעריצה שרופה על מריון קוטיארד, היא מושלמת וזה תענוג בשבילי לראות אותה על המסך!

בקיצור, הסרט מעולה!

אפשר לכתוב על החוויות שלי, אבל הכל טפשי.. סיימתי מבחנים ואין לי מוזג אם ייצא לי מועדי ג בכמה קורסים לחוג שאני בכלל רותה לצאת ממנו (אני צריכה את הנקודות בכל זאת). לא בא לי לעשות עוד מבחינם, אבל אני חייבתת לפחות לקבל כמה ציונים, כדי להרגיש טוב עם עצמי וגם כי שילמתי עבור הקורסים האלה (ואולי אם אני אעבור לחוג שני הם ישקלו את הנקודות האלה). נחיה ונראה מה ייקרה.

אני כבר באמצע החופשה, ואין לי מה לעשות, אולי אני חייבת להתחיל לעבוד. הציעו לי עבודה באיזה מוסד, ומייד הסכמתי ואני אתחיל בספטמבר, אבל הם אמרו שזה  עדיין לא סופי… גם נחיה ונראה. בינתיים אני ממש משועממת, ואין לי מה לעשות, סיימתי לקרוא את טרלגיות מיליניום (באנגלית) והחיים שלי ריקים עכשיו(אגב, ספר מדהים).

מה יש עוד? פשוט אין …

את הבלוג הזה שהוא אחד משלושה (אני חושבת) הבלוגים שלי בעברית, הוא בעצם הראושן. אני בכלל לא מעדכנת אותו, וחשבתי לעצמי עכשיו, למה לא ? אולי אני תחיל התחלה חדשה השאלה היא, כשמתחילים מחדש פותחים בלוג חדש? בכלל אין לי מושג מה לעשות, אני ממש רוצה להתחיל מחדש לכוב בלוג בעברית ולא יודעת אם לעבור לבלוג אחר.

אני חושבת שבינתיים אני יכולה להמשיך לכתוב כאן, ואם ייצא לי לעבור אז אולי אני אעשה את זה. אם לא אז אני אשאר כאן.

הבלוג הרשמי שלי – באמת מקווה שלא ייעלם לי) הוא

STARWEN.CO.CC

כן הבלוג הרשמי (החדש שלי) באנגלית, כי אני נהנית לכתוב באנגלית והרבה יותר קל בשבילי.

אתמול התחלתי, והיה לי יום קצת  ארוך… לא הכי ארוך, אבל היה משהו, שבו היו לי שתי הרצאות בחוג האנגלית, והיה לי חלון שבו ישבתי וצחקתי קצת עם החברים, שבגללם רציתי לחזור. יש כמובן חברים שלא רציתי לראות, אבל הייתי צריכה כדי שלא יחשבו רעות עליי, וזה לא משנה… אני חברתית עם כולם רוב הזמן.

יש מרצה שקרא לי "אישה ווירטואלית" שזה היה נורא מצחיק. ואני חושב שאני ממש אחבב את המרצה הזה…

היום היה כל כך משעמם וגם היה לי כאב ראש חזק… לשמחתי כל הזמןישבתי עם החברים הכי טובים שלי (שהם זוג ממש נחמד) הייתי רוצה רק ללכת לאוניבירסיטה כדי לפגוש את החברים שלי וזהו… כי הייתה לי הרצאה ממש ארוכה היום בחוג השנישלי שהוא שירותי אנוש… היה משעמם מוות !!

]]> http://o013.wordpress.com/2009/10/19/%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%91/feed/ 0 Arwen